פסק-דין בתיק ק"ג 21643-06-10

1. לפני ערעור על החלטת הממונה על תשלום הגמלאות לדחות את תביעת המערער לתשלום קצבת שאירים, מחמת התיישנות, לפי סעיף 50 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות").
2. בדיון המקדמי שקויים הסכים ב"כ המשיבה לעובדות כפי שהוצגו על-ידי המערער, והמחלוקת נותרה בסוגיה המשפטית- האם כדין נדחתה תביעת המערער, מחמת התיישנות.
3. העובדות הוצגו על-ידי המערער כדלקמן:

אשתו של המערער, מרים גוריון ז"ל,  הועסקה כמורה במשרד החינוך משך 13 שנה, במינהל לחינוך התיישבותי. המנוחה נאלצה להתפטר מעבודתה בשנת 1999, לאחר שחלתה במחלת הסרטן ובחלוף שנים רבות של מאבק במחלה, נפטרה המנוחה ביום 6.5.2007.

המערער פנה להסתדרות המורים ביום 15.2.2009, בבקשה לפנות בשמו למשרד החינוך, על מנת לקבל מידע אודות זכויותיו הנובעות מהעסקתה של המנוחה במשרד החינוך.

לאחר מספר חודשים של טיפול בפנייתו, התקבל אצל המערער המידע המבוקש מהסתדרות המורים, ממנו עלה כי על המערער בעצמו לפנות למשרד החינוך.

המערער פנה למשרד החינוך ביום 19.5.2009 וביקש לקבל פיצויי פרישה, שהגיעו להערכתו לאשתו המנוחה.

ביום 26.8.2009 קיבל המערער תשובה ממנהלת הגמלאות במשרד החינוך, לפיה אינו זכאי לכספי פיצויים ועליו לפנות בדרישה לקבלת קצבת שאירים.

לאחר שניסיונו של המערער לשנות את החלטת משרד החינוך לא צלח, הגיש המערער תביעה לקבל קצבת שאירים למשרד החינוך ביום 11.11.2009.

 ביום 12.1.2010 זומן המערער לשימוע בעניינו.

בטענותיו בשימוע, המערער הצביע על כך שמשך הזמן שחלף עד לפנייתו אל הגורם המתאים נבע ממצבו הנפשי לאחר פטירתה של אשתו, וכן מאופי עבודתו כטייס באל על, עבודה שמטיבה מצריכה היעדרויות רבות שבגינן, יחד עם הצורך לדאוג לילדיו, נמנעה ממנו האפשרות לטפל בנושא באופן רציף.

ביום 3.3.2010 התקבלה תשובת הממונה כי נדחתה בקשתו של המערער להגשת תביעתו באיחור ולא הוכח שהאיחור בהגשתה חל עקב סיבות אשר לא היו בשליטתו של המערער, כאמור בסעיף 50 לחוק הגמלאות.

על כך הוגש הערעור לבית הדין.

הכרעה

4.         סעיף  50 לחוק קובע:

"הזכות להגיש תביעה לגמלה המגיעה לשאיר מתיישנת בתום שנתיים מיום שנולדה עילתה, אולם הממונה רשאי להאריך תקופה זו, אם האיחור בהגשת הבקשה חל עקב סיבות שלתובע לא היתה שליטה עליהן."

5.         אין חולק כי המערער הגיש תביעתו לגמלת שאירים כחצי שנה מחלוף תקופת ההתיישנות.

בהתאם להלכה, במקרה כזה, יבחן הממונה בשלב ראשון את סיבות התובע לאיחור בהגשת התביעה לגמלת שאירים. רק לאחר שהממונה שקל היטב את מכלול הנסיבות וקבע כי אינן נופלות בגדר סעיף 50 לחוק הגמלאות, ובמידת הצורך, יפעיל בית הדין ביקורת שיפוטית על אותה החלטה (עע 363/99 הממונה על תשלום הגמלאות נ' שרה  בלו, 1999).

6.         בעניינו של המערער, טרם קבלת ההחלטה שלא לאפשר לו הארכת מועד להגשת התביעה, הוזמן לשימוע, ואף הגיש מטעמו סיכום טיעוניו בכתב, אלא שהממונה החליט לדחות טענות אלו ולא לאפשר את הארכת המועד.